זה קרה לפני יותר משישים שנה בכפר ארזן, כפר ברברי בסביבת טרודנט. באותו יום, בלב סחוט, הגיע משה, יהודי מרוקאי, להודיע לידידו חסן כי יעזוב את המדינה לעלות לארץ.
הוא נאלץ, יחד עם משפחתו, לעזוב את הארץ הדרומית היפה שירש מאבות אבותיו, ומשה שאל, מחסן, אם יוכל לטפל בקברי אבותיו.
לאהד הוא חברו, ועכשיו חלף יותר מחצי מאה מאז שהיה בתום לב לתקופתו. והוא זוכר את זה כאילו זה היה אתמול. שם נפרדו השניים מפרידה ביום חורפי ואמרו אחד לשני "אזול", משה ורוחו הלכו פחות כבדים, מכיוון שהוא הוקל לאחר ששמע את דברי חברו שידאג לסבא וסבתו, באותה מידה שהוא ידאג לסבא וסבתו.
כאשר גבו מורכן תחת משקל הזמן, נחשב חסן לאדם אצילי מאוד, מוסלמי ברברי מהכפר ארזן שבאזור טרודאנט. שם בתחילת כל שנה הוא הולך לקברי משפחתו של חברו משה. הוא מנקה אותו, ולמרות מצבו הגופני הצנוע, הוא תמיד קונה פחית צביעה וצחצוח כדי לחדש את הכותרת.
התגובות הללו בעברית מעוניינות מאוד לכתוב אותם במדויק, והוא זה שלא כתב מכתב בחייו מהסיבה הפשוטה שרגליו לא דרכו רגל באף בית ספר.
אחרי כל השנים הללו, כשאדם העז לומר לו שהוא זקן ועשה מספיק כדי לממש את הבטחתו ... השיב לו בכעס .. והוא אמר: "הבטחה היא הבטחה." הוא הוסיף: "אמשיך לעשות את מה שיש לי לעשות ... עד שחברתי משה יחזור ... או עד שאמות."
זהו שיעור יוצא דופן באחווה אנושית ... תודה, דאדא חסן, ששמרת על המסורות האנושיות שלך באמזיי ... לאלים הצפון אפריקאים המבורכים ... טאנמרט! "
אזול
אולוסי
(אנמון)
Cela s'est produit il y a plus de soixante ans dans le village d'Arzan, un village barbare dans les environs de Trudent. Ce jour-là, au cœur d'un chantage, Moïse, juif marocain, est venu informer son ami Hassan qu'il quitterait le pays pour immigrer en Israël.
Lui et sa famille ont dû quitter la magnifique terre méridionale qu'il a héritée de ses ancêtres et Moïse a demandé à un entrepôt s'il pouvait prendre soin de ses tombes ancestrales.
Lahad est son ami, et cela fait maintenant plus d'un demi-siècle qu'il est de bonne foi pour son temps. Et il s'en souvient comme si c'était hier. Là, les deux se sont séparés l'un de l'autre par une journée hivernale et se sont dit "Azul", Moshe et son esprit sont devenus moins lourds, car il a été soulagé après avoir entendu les paroles de son ami qu'il prendrait soin de ses grands-parents, tout comme il prendrait soin des grands-parents.
Le dos courbé sous le poids du temps, Hassan est considéré comme un musulman barbare très noble du village d'Arzan dans la région de Trodant. Là, au début de chaque année, il se rend sur la tombe de la famille de son ami Moshe. Il le nettoie et, malgré son humble condition physique, il achète toujours un pot de peinture et de pinceau pour renouveler le titre.
Ces réponses en hébreu sont très intéressées à les écrire avec précision, et c'est lui qui n'a pas écrit de lettre dans sa vie pour la simple raison que ses pieds n'ont pas mis les pieds dans aucune école.
Après toutes ces années, quand un homme a osé lui dire qu'il était vieux et a fait assez pour tenir sa promesse ... il a répondu avec colère ... et il a dit: "Une promesse est une promesse." Il a ajouté: "Je continuerai à faire ce que je dois faire ... jusqu'à ce que mon ami Moïse revienne ... ou jusqu'à ce que je meure."
C'est une leçon extraordinaire de fraternité humaine ... Merci, Dada Hassan, d'avoir gardé vos traditions humaines en amazi ... aux dieux bénis d'Afrique du Nord ... Tanmert! "
On y va
Olusi
(Anémone)
Aucun commentaire:
Enregistrer un commentaire